צור יצחק

צור יצחק - יישוב קהילתי

בונים עתיד טוב יותר

שלישי, 01 ינואר 2013 00:35

על יצחק רבין

נכתב על ידי 
דרג מאמר זה
(0 הצבעות)

 ילדות

יצחק רבין נולד ב-1 במארס 1922 בירושיצחק רבין בילדותולים. הוריו, רוזה כהן ונחמיה רבין, היו מחלוצי העלייה השלישית. נחמיה עבד בחברת החשמל ורוזה כמנהלת חשבונות, אך את עיקר מירצם השקיעו בפעילות ציבורית-התנדבותית. רוזה מילאה תפקידים בכירים ב"הגנה", בעיריית תל אביב, בהסתדרות ובמערכת החינוך, ונודעה ביישוב בכינויה "רוזה האדומה". נחמיה מילא תפקידים ב"הגנה" ובהסתדרות.

ב-1923 עברה המשפחה לתל-אביב, שם עברה על רבין ילדותו, ושם גם נולדה, ב-1925, אחותו רחל. כשהיה בן 15 נפטרה אמו ממחלה.

בבית הוריו ספג מערכת ערכים שהדריכה אותו כל חייו.


 יצחק רבין בפלמח עם יגאל אלוןבמלחמת העולם השניה הצטרף יצחק רבין לפלמ"ח, והשתתף בין השאר בפלישה הבריטית ללבנון ולסוריה.

עם התרחבותו של הפלמ"ח וארגון הפלוגות במסגרת של גדודים, התמנה רבין לסגן מפקד הגדוד הראשון. 

בתום מלחמת העולם השנייה החליטה הנהגת היישוב על מדיניות ביטחונית חדשה, שעיקרה "מאבק צמוד" להשגת מטרות היסוד של הציונות - עלייה והתיישבות. במסגרת זו יזמה "ההגנה" הקמת יישובים חדשים וכן עלייה בלתי ליגלית. העימות עם הבריטים היה בלתי נמנע: אוניות מעפילים רבות שעשו דרכן לארץ ישראל לא הצליחו לפרוץ את ההסגר הבריטי, והמעפילים, ניצולי השואה, הורדו ונכלאו במחנה המעצר בעתלית. ב-1945, במבצע לשחרור המעפילים שיזמה "ההגנה", פיקד רבין על הכוח שפרץ למחנה עתלית. המבצע צלח, והמעפילים שוחררו. במבצע זה פגש רבין לראשונה פנים אל פנים את ניצולי השואה.


יצחק רבין בצבאכקצין המבצעים של הפלמ"ח והממונה על התיאום בינו למטה הכללי, עסק רבין בראשית הלחימה בעיקר בתגבור כוח הפלמ"ח בנשק ובכוח אדם ובאבטחת הדרך לירושלים, שהיתה נתונה להתקפות בלתי פוסקות מתוך הכפרים הערביים שהיו פזורים לאורכה. 

בראשית אפריל 1948 צורף לכוח "הראל", ותוך זמן קצר מונה למפקד מטה "הראל". הוא התריע בפני הקו המתגונן שננקט בהעברת השיירות לירושלים וקרא לפעילות התקפית מול הכפרים המשמשים בסיסים לתוקפי השיירות. במהלך אותו חודש הוקמה חטיבת "הראל" ורבין, בן ה-24, מונה למפקדה. ארבעה ימים לאחר מכן הוחלט על מבצע "יבוסי" שנועד להשתלט על ירושלים מיד עם הפינוי הבריטי. בקרבות המרים בתוככי העיר ובפריצת הדרך אליה נהרגו עשרות מחייליו. ב-14 למאי 1948, ביום הכרזת המדינה, שהה רבין עם כוחותיו המותשים במשלט הפיקוד שליד מעלה החמישה.

ביולי 1949, עם החתימה על הסכמי שביתת הנשק עם סוריה, הסתיימה מלחמת העצמאות.

 


 רבין כרמטכל צהלבדצמבר 1963 מונה יצחק רבין לרמטכ"ל השביעי של צה"ל. 

 

כהונתו של רבין כרמטכ"ל עמדה בסימן התעצמות צבאית מהירה של מדינות ערב והצטיידותן בנשק סובייטי. עיקר עיסוקו היה בהכנת צה"ל לקראת אפשרות של מלחמה כוללת. הוא פעל לצייד את צה"ל בנשק אמריקני ובטכנולוגיות חדישות, והכינו לפעולה רב-חיילית מתואמת. בתוך כך, שקד על הכנת תכניות מבצעיות, שיעמדו לרשות צה"ל בכל עת. כל אלה עמדו לצה"ל במבחן מלחמת ששת הימים ומילאו תפקיד מכריע בהשגת הניצחון המהיר של ישראל במלחמה.

ב-1967, בשנה הרביעית לכהונתו של רבין כרמטכ"ל, פרצה מלחמת ששת הימים. בראשית אותה שנה עדיין לא חשב איש על מלחמה, ודאי לא עם מצרים. במוקד המתח עמדו המשך ההתנגשויות בגבול הצפון. בתגובה על פעילות סורית הופעל חיל האוויר הישראלי, ובקרב אווירי שנערך ב-7 באפריל הופלו שישה מטוסי מיג סוריים. בתגובה החלה מצרים, שהיתה קשורה בברית הגנה עם סוריה, בגיוס מילואים. הכנסת כוח צבאי מצרי לסיני היתה בניגוד להסכמים, ורבין ראה בה צעד מלחמתי והמליץ על גיוס מילואים. נשיא מצרים, גמאל עבד-אל נאצר, הורה לכוח האו"ם לעזוב את סיני, ולאחר מכן סגר את מיצרי טיראן בפני שיט ישראלי. מבחינת ישראל היתה זו הכרזת מלחמה. המצב המשיך להדרדר במהירות, והמלחמה הפכה בלתי נמנעת.


ב-5 ביוני, בפעולה שבה השתתפו כמעט כל מטוסי הקרב של צה"ל, תקף חיל האוויר הישראלי את שדות התעופה וחילות האוויר של מצרים, סוריה, עיראק וירדן ופגע בהם פגיעה אנושה. לאחר התקפת מחץ זו נפתחה הדרך לפני כוחות השריון וחיל הרגלים לפרוץ לסיני. הצבא המצרי הוכרע תוך ימים בודדים ונסוג לתעלת סואץ. בעקבות התקפות צבא ירדן באזור ירושלים, נפתחה חזית שנייה. כעבור יומיים כבשו כוחות צה"ל את כל הגדה המערבית, את ירושלים המזרחית והגיעו אל הכותל המערבי. לאחר שהוכרעו צבאות מצרים וירדן, תקף צה"ל ביום החמישי למלחמה את הסורים ברמת הגולן. משהושלם כיבוש הרמה נכנסה לתוקפה הפסקת האש, והוסר האיום מעל ישובי הצפון. 


את המתקפה הגדולה של חיל האוויר ליווה רבין ממטה חיל האוויר. לאחר שהתבררו התוצאות עבר אל ה"בור", מוצב הפיקוד העליון של צה"ל, משם עקב אחרי ביצוע תכניות המלחמה ומשם יצא לסיורים בזירות הקרב השונות. למעט ביקור בירושלים לאחר כיבוש הכותל נמנע מביקורים מתוקשרים ומיעט להתראיין. 
בתום המלחמה היתה זו ישראל אחרת – השטח שבשליטת ישראל גדל ביותר מפי שלושה, ואחריות למיליון וחצי פלסטינים הוטלה על כתפיה. הוויכוח על גבולות המדינה, אשר הסתיים לכאורה בתום מלחמת העצמאות, נפתח מחדש.

על חלקו בניצחון החליטה האוניברסיטה העברית בירושלים להעניק לרב אלוף יצחק רבין תואר דוקטור לשם כבוד ולבטא בכך את ההוקרה שחש הציבור בישראל לרמטכ"ל הניצחון. 
בנאומו, שסיכם את המערכה, הבליט את מחירה הכבד של המלחמה למנוצחים ולמנצחים כאחד, ללא התנשאות וללא שמחת מנצחים. 

"הלוחמים בקווים הקדמיים ראו במו עיניהם לא רק את תפארת הניצחון אלא גם את מחירו. חבריהם נפלו על ידם מתבוססים בדמם. ויודע אני כי המחיר הנורא ששילם האויב נגע אף הוא עמוק בליבם של רבים מהם"


בתחילת 1968, לאחר 27 שנות שירות צבאי, פשט יצחק רבין את מדיו והתמנה לתפקידו האזרחי הראשון: שגריר ישראל בארצות הברית.

במארס 1973, לאחר חמש שנות כהונה כשגריר, חזר יצחק רבין לארץ והצטרף למפלגת העבודה. לקראת הבחירות בדצמבר הציבה אותו "הוועדה המסדרת" של המפלגה במקום העשרים ברשימה בראשותה של גולדה מאיר. כחודש וחצי לפני הבחירות הצפויות התברר כי ישראל אינה עומדת בפני מערכת בחירות כי אם בפני מלחמה.

ב-6 באוקטובר 1973 פרצה במפתיע מלחמת יום הכיפורים. בפעם הראשונה מזה שנים היה רבין ללא תפקיד או סמכות. נסיונותיו להיספח למפקד זה או אחר לא צלחו. ביום הרביעי למלחמה קיבל את הצעתו של שר האוצר, פנחס ספיר, לעמוד בראש "מלווה חירום" לגיוס כספים להוצאות המלחמה. 

בבחירות שנערכו בדצמבר, מיד לאחר המלחמה, איבדה מפלגת העבודה מכוחה, אך הצליחה להרכיב שוב את הממשלה, ורבין מונה לשר העבודה בממשלת גולדה השנייה. ב-2 באפריל אותה שנה פורסם דו"ח ועדת אגרנט, שחקרה את מחדלי מלחמת יום הכיפורים. הוועדה נמנעה מלדון בתפקוד הדרג המדיני והטילה את האשמה על הדרג הצבאי בלבד. רבין הסתייג בפומבי מהחלטתה להטיל את מלוא האחריות למחדל על כתפי הרמטכ"ל דוד אלעזר. דעת הקהל לא השלימה עם מסקנות הדו"ח. הפגנות שהחלו בהן מעטים הלכו וגברו ונשמעה דרישה למצות את הדין גם עם הדרג המדיני. בלחץ האירועים, ב-11 באפריל, התפטרה ראש הממשלה, גולדה מאיר, ומפלגת העבודה נדרשה למנות לה מחליף. רבין היה מועמד מפתיע לתפקיד הבכיר, אך היותו נקי ממחדלי המלחמה והתמיכה לה זכה מקבוצה נכבדה של ותיקי מפא"י הקפיצו אותו מעל המועמדים האחרים. הוא נבחר על ידי המפלגה למלא את מקומה של גולדה מאיר בראשות הממשלה.


 רברבין - כהונה ראשונהין החל את תפקידו כראש ממשלה ב-3 ביוני 1974. במהלך שלוש שנות כהונתו הוביל מדיניות שביטאה את רציפות שלטון מפלגת העבודה בממשלה, אך גם את חילופי המשמרות שהתחוללו בה ואת נכונותה לשינויים. 


בחידוש היוזמה המדינית ובהתקדמות לשלום ראה משימה הכרחית ופתח במשא ומתן עם מצרים על הסכם ביניים, בתיווכו של מזכיר המדינה האמריקני, הנרי קיסינג'ר. ההסכם, שהיה אחד מהישגיו הבולטים כראש ממשלה, הושג לאחר משא ומתן קשה ורצוף משברים ונחתם ב-1 בספטמבר 1975. לימים ראה בו רבין את הנדבך הראשון להסכם השלום המלא עם מצרים, שנחתם כארבע שנים אחר כך על ידי ממשלת הליכוד בראשות מנחם בגין.

ב-10 בדצמבר 1976 הגיעו לארץ מטוסי האף-15 הראשונים מארצות הברית. נחיתתם אחרי כניסת השבת חוללה משבר ממשלתי עם המפלגות הדתית. בתקווה כי הקדמת הבחירות תביא להגדלת כוחה של מפלגתו הגיש רבין ב-21 בדצמבר את התפטרותו לנשיא. מכאן ועד לבחירת לכנסת החדשה פעלה ממשלתו כממשלת מעבר.


 רבין כשר בטחוןבבחירות לכנסת שנערכו ב-17 במאי 1977 התברר כי מפלגת העבודה איבדה את השלטון, ולראשונה זכה הליכוד בראשות מנחם בגין להרכיב את הממשלה. מפלגת העבודה עברה לאופוזיציה. כחבר כנסת ליווה רבין בהתפעמות את ביקורו של סאדאת בארץ. חרף הסתייגותו מהסעיפים הקשורים להורדת היישובים בסיני, תמך בכנסת בהסכם השלום עם מצרים.

לאחר הבחירות שהתקיימו ב-23 ביולי 1984 לא זכתה אף אחת מהמפלגות הגדולות במספר מנדטים מספיק להקמת ממשלה והוקמה ממשלת האחדות הלאומית. על פי ההסכם בין הליכוד ומפלגת העבודה כיהן שמעון פרס כראש הממשלה הראשון ובתום שנתיים העביר את התפקיד ליצחק שמיר. פרס מינה את רבין לשר ביטחון, והוא נבחר מחדש לתפקיד גם על ידי שמיר - עד תום כהונת ממשלת האחדות השלישית בראשות שמיר ב-1990.

בתקופת כהונתו פעל להוצאת צה"ל מלבנון בשלבים וביסס את אחיזת צה"ל ברצועת הביטחון. בניגוד לכל קודמיו הסכים לקיצוץ תקציב הביטחון, מהלך שהתאפשר לאחר יציאת מצרים ממעגל המלחמה


 רבין - כהונה שניה כראש ממשלההמהפך שהחזיר את מפלגת העבודה לשלטון החזיר את רבין לכס ראש הממשלה. הוא עמד בהתחייבותו ושינה את סדר העדיפויות הלאומי: התקציבים לחינוך, לרווחה, לתשתיות, ליישובי הפריפריה ולמגזר הערבי הוגדלו באופן משמעותי על חשבון תקציב ההתנחלויות ותקציב הביטחון. קבלת הערבויות מארצות הברית לקליטת העולים מחבר העמים, הקלה על ביצוע תוכניותיו והפיחה חיים בכלכלת המדינה. תמיכתו במדיניות של הפרטה במשק העניקה לו גם את אהדת המגזר העיסקי. 


נחוש לשלב את ישראל במהירות בעידן הפיוס העולמי ולהוביל מהלך מדיני נועז לשלום עם המדינות השכנות ולפתרון הבעיה הפלסטינית, הודיע כי יהיה נכון לוויתורים טריטוריאליים. הוא חידש מיד את שיחות השלום עם הפלסטינים ועם סוריה, שהחלו אחרי ועידת מדריד. בבעיה הפלסטינית ראה את לב הסכסוך, אך כשהתברר לו כי השיחות עם נציגי השטחים בוושינגטון נקלעו למבוי סתום, קידם את המסלול הסורי, בתקווה שעצם קיומו יאיץ את ההתקדמות גם בערוץ הפלסטיני

ב-13 בספטמבר 1993, במעמד חגיגי על מדשאות הבית הלבן, ובהשתתפות נשיא ארצות הברית ביל קלינטון, נחתם "הסכם אוסלו". ההסכם הניח את היסוד להסדר קבע, שיכלול הקמת ישות לאומית פלסטינית לצד ישראל. נאומיהם של רבין וערפאת ולחיצת היד ההיסטורית ביניהם היוו את שיאו של הטקס והפכו לסמל של תקווה בארץ ובעולם. בצד השמחה והתרוממות הרוח עורר ההסכם גם חרדות מפני הסכנות הטמונות בו וחידד את המחלוקת בין תומכי המהלך לבין מתנגדיו. את המחאה הפוליטית והציבורית נגד ההסכם הובילו המתנחלים. הטבח שעשה קיצוני ישראלי במתפללים מוסלמים במערת המכפלה בחברון שיקף את המתח הגואה בחברה בישראל. רבין שקל לפרק את היישוב היהודי בחברון, אך בסופו של דבר השאירו.


הסכם שלום עם ירדן 
עם חתימת הסכם עזה-יריחו, וההכרה בפלסטינים כיישות לאומית, בשלו התנאים להסכם שלום עם ירדן. היחסים עם ממלכת ירדן נבנו במשך שנים ארוכות של מגעים חשאיים בין המלך חוסיין ומנהיגים ישראליים, ובהם רבין. במאי 1994 נערכה פגישה חשאית מכרעת בין רבין לחוסיין והונחו היסודות להסכם שלום. הסיוע הנדיב שהבטיחה ארצות הברית לירדן נתן את הדחיפה הסופית למהלך. ב-26 באוקטובר 1994, נחתם בערבה הסכם השלום ונקבעו סופית הגבולות בין שתי המדינות. ההסכם היה נדבך חשוב בקשירת יחסים עם מדינות ערב ומדינות מוסלמיות נוספות. 
פיגועי התאבדות חוזרים ונשנים של מתנגדי ההסכם הפלסטיניים, שפגעו באזרחים חפים מפשע במרכזי הערים הגדולות בארץ, פגעו קשה בתקווה כי עידן של פריחה ושגשוג נפתח לאזור כולו. 

"לא רק מדינות כורתות שלום זו עם זו היום, לא רק עמינו לוחצים יד לשלום כאן בערבה. אתה ואני עושים כאן שלום שלנו, שלום של חיילים, שלום של ידידים"


 במוצאי שבת, 4 בנובמבר 1995, י"ב בחשוון תשנ"ו, הגיע יצחק רבין לכיכר מלכי ישראל בתל-אביב, כדי להשתתף בעצרת המונים בסיסמה "כן לשלום - לא לאלימות". 

בתום  עצרת חמה ואוהדת, שבה הפגינו המונים את אמונם בו ואת אהבתם אליו, נורה יצחק רבין בדרכו למכוניתו ונפצע אנושות בידי רוצח יהודי. 

יצחק רבין נפטר בבית החולים איכילוב בשעה 23:14, לאחר שכל מאמצי הרופאים להצילו לא הועיל

מיד לאחר הרצח החלו לזרום אזרחים ישראלים רבים לכיכר מלכי ישראל. צעירים ומבוגרים, דתיים וחילוניים, ימניים ושמאלניים, תושבי המרכז ותושבי הפריפריה, ותיקים ועולים חדשים, יהודים וערבים התכנסו להתאבל בכיכר, הדליקו נר, ציירו כתובת גרפיטי, שרו ומחו דמעה. בשבוע שלאחר הרצח הפכו האזרחים את הכיכר ל"כיכר רבין". בסופו של אותו שבוע קיבלה עיריית תל אביב החלטה רשמית על כך.

 

"אין לי נכסים, יש לי רק חלומות להוריש לדורות הבאים, עולם טוב יותר, מפויס יותר, עולם שנעים לחיות בו"י

 

צור יצחק - ישוב ע"ש יצחק רבין ז"ל

 

המידע והתמונות בדפים אלו לקוחים מתוך אתר מרכז רבין www.rabincenter.org.il

 

 

נקרא 2540 פעמים עודכן לאחרונה ב שלישי, 01 ינואר 2013 14:15

© כל הזכויות שמורות לישוב צור יצחק
09-7494810
09-7494864
zuryitzhak@gmail.com
אתם כאן: דף הבית אודות הישוב על יצחק רבין על יצחק רבין